הסכמי ממון – צמד המילים "הסכם ממון" מעורר בקרב רובנו תחושת אי נוחות ואי נעימות מול בן/בת הזוג, בהיותו נתפס בעיני רבים כ"אנטי רומנטי" וככזה העלול לייצר מתיחות או לשדר חוסר אמון בבן/בת הזוג. אולם, בניגוד לתפיסה זו, תכלית הסכם הממון היא דווקא לייצר בקרב בני הזוג שקט נפשי, ביטחון כלכלי וודאות

הסכם הנערך בין בני זוג נשואים או בני זוג העתידים להינשא, ובמסגרתו קובעים הצדדים הוראות באשר להסדרת ענייניהם הממוניים לעת פירוד ופקיעת הנישואין.

 צמד המילים "הסכם ממון" מעורר בקרב רובנו תחושת אי נוחות ואי נעימות מול בן/בת הזוג, בהיותו נתפס בעיני רבים כ"אנטי רומנטי" וככזה העלול לייצר מתיחות או לשדר חוסר אמון בבן/בת הזוג. אולם, בניגוד לתפיסה זו, תכלית הסכם הממון היא דווקא לייצר בקרב בני הזוג שקט נפשי, ביטחון כלכלי וודאות. כריתת הסכם ממון ואישורו כדין מביאה לצמצום ניכר של יריעת המחלוקת בין בני הזוג במקרה של פרידה, לאור קיומם של הסדרים רכושיים שנתגבשו על ידי הצדדים עצמם בהתאם לרצונם ושיקול דעתם הבלעדי (זאת, בניגוד לקביעת ההסדרים הרכושיים על ידי ערכאה שיפוטית במקרה של פרידה).

עריכתו של הסכם ממון מאפשרת לבני הזוג להסדיר את אופן חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פרידה, דהיינו לקבוע אילו פריטי רכוש ייחשבו כרכוש משותף ויחולקו/יאוזנו ביניהם במקרה של גירושין, ואלו פריטי רכוש יהיו בגדר רכוש נפרד של בן/בת הזוג ולא יחולקו.

ניתן לומר שהסכם הממון מהווה מעין "תעודת ביטוח" שתכליתה להבטיח כי רכוש נפרד השייך למי מבני הזוג (כגון רכוש שנצבר לפני הנישואין או שהתקבל בידו במתנה או בירושה במהלך הנישואין) ייוותר בבעלות אותו בן זוג במקרה של גירושין (ובלבד שהצדדים נהגו בהתאם להוראות הסכם הממון הלכה ולמעשה).

 הליך אישור ומתן תוקף להסכם הממון

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 קובע, כי הסכם ממון (וכן שינויו של הסכם זה) טעון אישור של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי המוסמך (כתנאי לתוקפו), וזאת לאחר שנוכח ביהמ"ש/ביה"ד כי בני הזוג ערכו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעות הסכם ותוצאותיו. לא כך המצב באשר להסכם ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם (הסכם טרום-נישואין), שאז די באימות רושם הנישואין או אימות נוטריון.

מהו הדין החל על בני זוג נשואים שלא נערך ביניהם הסכם ממון?

במקרה בו בני זוג נשואים לא ערכו ביניהם הסכם ממון, אזי יחול על ענייניהם הרכושיים "הסדר איזון המשאבים" כהגדרתו בחוק יחסי ממון. המדובר בהסדר שהינו ברירת המחדל ככל ואין לבני הזוג הסכם ממון. הסדר איזון המשאבים קובע, כי עם סיום הנישואין או פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי כלל נכסי בני הזוג, זאת למעט החריגים הקבועים בחוק, ובכלל זה רכוש שהתקבל בידי אחד מבני הזוג במתנה או בירושה במהלך נישואיהם וכן רכוש היה לכל אחד מהם ערב הנישואין.

ומה לגבי בני זוג ידועים בציבור?

אמנם, חוק יחסי ממון אינו חל על בני זוג ידועים בציבור (בני זוג החיים חיי משפחה במשק בית משותף). אולם, בני זוג ידועים בציבור רשאים להסדיר את יחסיהם הממוניים באמצעות הסכם ממון/הסכם חיים משותפים. הגם שאין חובה לאשר הסכם זה בפני ערכאה שיפוטית, הרי שניתן ואף רצוי לאשרו בפני בית המשפט לענייני משפחה. זאת, על מנת לתת חיזוק לתוקפו של ההסכם ולמנוע העלאת טענות בעתיד על ידי מי מבני הזוג כנגד ההסכם.

לסיכום

בחיינו הדינאמיים כאשר אין כל ערובה וידיעה באשר לעתיד לבוא, הרי שהסכם יחסי ממון או הסכם חיים משותפים (אם מדובר בידועים בציבור) הינו כלי משפטי יעיל לתכנון עתידם הכלכלי של בני זוג במקרה של פרידה. לצורך עריכתו של הסכם ממון המותאם לכם באופן פרטני בהתחשב במציאות המשפטית הקיימת ובהתחשב בנסיבות הספציפיות של עניינכם, מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בתחום.

משרדנו מתמחה בעריכת הסכמי ממון והסכמי חיים משותפים בין בני זוג. לתיאום פגישה ללא התחייבות התקשרו לטל' 054-3056150 או השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.